לרכב בע"מ נ' ראשונה בע"מ ואח'

פסק דין

שניים אוחזים ברכב, האחד מחזיק ברכב פיסית ואילו על שמו של האחר נרשמה הבעלות במשרד הרישוי. הרכב נרכש מאת חברה העוסקת במסחר ברכבים, אשר בינתיים נכנסה להליכי פירוק. למי הבעלות ברכב- זו השאלה בהליך שלפניי.

1.המבקשת הינה מי שעל פי הנטען עוסקת במסחר ברכבים והיא רכשה על פי הנטען רכב מסוג BMW מ.ר. 60-616-16 (להלן:- "הרכב") מחברה בשם סנטרל קאר יד ראשונה בע"מ (להלן:- "סנטרל קאר" או "החברה"). עסקת מכירת הרכב לידי המבקשת נעשתה ביום 25.5.11, אך רישום הבעלות במשרד הרישוי על שם המבקשת לא נעשה.

העסקה נכרתה בין המבקשת באמצעות מנהלה מחד ובין סנטרל קאר באמצעות מנהלה, הוא המשיב מספר 2, מר אלכס גולדברג.

ימים אחדים לאחר ביצועה של העסקה, נכנסה החברה להליכי פירוק ומונה לה מפרק זמני, עו"ד שי רוסינסקי. עקבותיו של משיב 2 נעלמו ועל פי החשד, ברח לחו"ל עקב הסתבכותה הכלכלית של החברה.

ביום 7.6.11, לאחר שהוחל בהליכי הפירוק, הועברה הבעלות ברכב על שם המשיב מספר 3, מר מוסטפא עאמר (להלן:- "המשיב").

2.במסגרת התובענה שלפניי, עותרת המבקשת להעביר הרישום ברכב על שמה גם במשרדי המשיבה מספר 4, זאת לאחר שרכשה לטענתה את הרכב קודם להעברת הבעלות בו על שם המשיב מספר 3, אשר אינו הבעלים של הרכב, לטענתה.

המבקשת עותרת להצהרה על בעלותה ברכב, הן משום שעסקת רכישת הרכב נעשתה כדין והן משום שככל שקיימת יריבות כלשהי בינה ובין משיב 3 לעניין הבעלות ברכב, הרי שהיא רכשה את הרכב בתנאי תקנת השוק ולכן זכותה גוברת על זכותו של משיב מספר 3.

3.המשיב מספר 3 כופר בתנאי העסקה שנכרתה בין המבקשת ובין סנטרל קאר, לטענתו ספק האם ההסכם שנכרת בין הצדדים הינו הסכם אמיתי ולטענתו לא הוצגו ראיות לעניין תקפותה של העסקה והתמורה שניתנה בגינה. התמורה עצמה נמוכה לטענת המשיב באופן משמעותי ממחירו האמיתי של הרכב. גם החתימה המתנוססת על גבי ההסכם, אינה חתימתה של סנטרל קאר, על פי טענת המשיב, אשר מכיר את חתימתו של משיב 2.

עוד טוען המשיב 3, כי הרכב לא היה רשום על שם המשיבים 1,2, כך שהמבקשת ביצעה העסקה מבלי שהוצג לפניה יפוי כוח כדין להעברת הבעלות ברכב על שמה. המבקשת העוסקת בתחום מכירת הרכבים אינה בעלת תו סוחר ובכל מקרה, במסגרת עיסוקיה היה עליה לדעת, כי סנטרל קאר אינה יכולה למכור את הרכב בלא שהיא אוחזת בידיה ביפוי כוח כדין.

לטענת המשיב, מדובר ברכב שהיה בבעלותו, הרכב הועמד במשרדיה של סנטרל קאר במהלך חודש יוני 2011, כאשר הוסכם, שהחברה תמכור את הרכב, תעביר למשיב את הכסף והוא יעביר הבעלות ברכב, אלא שבדיעבד התברר לו, כי נפל קורבן לתרגיל עוקץ, הרכב נעלם ממשרדי החברה וזו סגרה את שעריה מבלי לשלם את תמורת הרכב.

4.בעניינה של משיבה מספר 1 הוגשה עמדת המפרק, כי יש לעכב ההליכים נגד משיבה זו וההליכים אמנם עוכבו. ביחס למשיב מספר 2, הרי שבהעדר המצאה כדין לידיו, ממילא לא ניתן לקיים הדיון בעניינו, אם כי אומר, שביחס אליו, מטבע הדברים, כל הכרעה הינה הכרעה הרלוונטית גם ביחס למשיבה 1 וכן ממילא לא עלתה טענה לפיה הרכב היה רשום בשלב כלשהו על שמו, כך שאין להכרעה בתובענה שלפניי ביחס למשיב 3 השלכות כלשהן ביחס למשיב זה, תהא התוצאה אשר תהא.

המשיבה 4 השאירה ההכרעה בתובענה לשיקול דעת בית המשפט.

5.לדיון שהתקיים לפניי התייצב המצהיר מטעם המבקשת. המשיב 3 לא התייצב לדיון מפאת מחלה, אך בין כך ובין כך, אף לא אחד מהצדדים עמד על חקירת המצהירים וטיעוניהם של הצדדים הסתמכו על הראיות שהיו בתיק ועל טיעונים משפטיים.

6.במהלך הדיון הועלתה בראש ובראשונה שאלת קיומו של השתק פלוגתא, שכן בעניינם של הצדדים התנהל הליך בבית המשפט הדן בפרוק, במסגרת בקשה אותה הגיש המשיב.

במסגרת ההליך שם (בקשה מספר 43 בתיק פר"ק 40233-07-11), הגיש המשיב 3 בקשה לקבוע, כי הרכב הינו רכושו ולחילופין ביקש לאפשר לו להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך, למרות צו עיכוב ההליכים שניתן.

בית המשפט שם, לאחר ששמע אף את עמדת המבקשת לפניי, מצא מקום לדחות את בקשת המשיב, כאשר לגבי המבקשת אפשר הגשת תביעה וכלשונו של בית המשפט:

"בנסיבות אלה, אין לראות את המבקש אלא כמי שרכש את הרכב לאחר הליכי הפירוק, אם רכש אותו.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

ככל שהמבקש חפץ לפתוח בהליכים נגד חברת אלדור בלבד, הוא רשאי לעשות כן."